אמהות עדיין עושות יותר מאבות

LWA / דן טרדיף / גטי
אני מרגישה שאני סופרוומן. זה כל מה שנדרש כדי שקרב המינים יתפרץ במנגל קיץ משפחתי בחצר האחורית. בעלי הצליף בכיסאו בעיניים רחבות ומבהיקות, אתה אומר שאני לא עושה כלום ?! בכלל לא למה שהתכוונתי.
זו הייתה תגובה שלקחה בצורה לא נכונה, עד כדי כך שאפילו הרגשתי קצת אשמה. מדוע הוא כל כך נעלב? הדברים פוצצו מפרופורציות והדבר הבא שאני יודע שהגברים מתווכחים על כך שהם מרגישים לא מוערכים והנשים מביעות עד כמה הן עובדות יתר על המידה.
הנקודה שלי הייתה פשוטה. בעלי - שהוא אב אוהב, תומך ומעורב, אדם מפואר (אני מקווה שהוא קורא את זה) - פשוט לא עושה כמוניביום אחד. זה לא מבזה אותו או את תפקידו ההורי בשום צורה ולכן מבחינתו קח את הערת סופרוומן שלי ותרגם את זה לתת הערכה של עבודתו הקשה היה מביך.
שמות טבע מגניבים
אזעקה צורחת עוברת בשעה06:15,מנדף אותי מתוך חמש שעות השינה שהצלחתי להשיג.
שמות ארציים מגניבים
ההתעסקות להכנת ארוחת הבוקר מתחילה בערך06:25, בינתיים אני מתרוצץ להכין את מדי בית הספר ותיבת האוכל כי כמובן שלא התכוננתי לזה ערב קודם. זה כאילו מישהו לוחץ על כפתור ההפעלה קדימה כחלק מבדיחה מעשית אכזרית שעושה זמן לעוף כשאתה זקוק לה כדי להאט הכי הרבה. הדבר הבא שאני יודע שאני ממהר להתלבש ותופס פריטי לבוש שמתאימים במקצת במאמץ קלוש לא להיראות כמו אסון מוחלט להמשך היום כשאני צועק על פני החדר לבתי לנעול את נעליה ולסיים את ארוחת הבוקר שלה בפעם השלישית. מבט אחרון בתיק הספרים שלה רק כדי לוודא שאני לא שולח אותה בחליפת מסלול שוב מבלבל יום פיג'מה עם יום ספורט (זה היה מביך).
שֶׁלָה7:30 בבוקר ואניעכשיו רץ החוצה מהדלת, שיער באמצע הדרך, ממהר למכונית כדי להימנע מלהגיע מאוחר לבית הספר. אתה יודע שזו בעיה כאשר המאבטח מברך אותך שהגעת לזה בזמן. קחו בחשבון שאני אפילו לא בדרך לעבודה עדיין.
עכשיו לבוקר של יקירי. הוא מתעורר בשעה07:00., מקלחות, מתלבש, מתיז על איזה קלן, והולך בדרכו העליזה. קצר, נחמד ופשוט.
אחרי יום עבודה ארוך, אני בבית7 בערב.הסלון הוא עכשיו בית משחק עם בובות, צבע, חימר, והאיפור שלי מפוזר על הרצפה ושולחן הקפה בזמן שערוץ דיסני מתנגן ברקע - אבל על ארוחת הערב בצד הבהיר מוכנה. עברו 13 שעות מאז שהתעוררתי מחמש שעות שינה בלבד וזה היה ללא הפסקה כל היום. אפילו בהפסקת הצהריים אני מוצא את עצמי מנהל סידורים. תקוותי בשלב זה היא כי בתי לפחות עשתה שיעורי בית, אך להחמרתיי שניהם חיכו לי להתחיל בעבודה למרות שהייתה בבית בשעתיים האחרונות.
זה עכשיו21:15., וגופי ונפשי כואבים. אני קורא לה סיפור לפני השינה ומחכה עד שהיא תירדם, מסרב לעצום את עיניה אלא אם כן אני מונח לידה. במהלך כל הזמן הזה, איפה הוא? על הספה, נטפליקס וצ'יל (תרתי משמע). אני אפילו לא זוכר את הפעם האחרונה שראיתי משהו בטלוויזיה שלא דורג Y7.
נוסחה ל-go container
אנחנו מצליחים להשתחל זמן לבד ביחד עד שהוא עושה את האושר למיטה ואני מקבל לבלות קצת זמן לבד עם עצמי בניסיון להתארגן מחדש ב12 בבוקראני בודק את המיילים שלי, עושה כתיבה, מחפש באינטרנט, עושה מדיטציה וזה עכשיו01:30ואני מחליט לקרוא לזה יום.
בְּ06:15,זה מתחיל מחדש.
עכשיו זה אולי נשמע קצת לא מתחשב ועצלן מצדו, אבל תאמין לי, זה לא המקרה. הוא אוסף את הילד שלנו מבית הספר, משחק איתה, מכין ארוחת ערב, עוזר בשיעורי בית רוב הזמן, ואם אני צועק מספיק חזק הוא באמת מנקה לפני שאני חוזר הביתה. זה לא שאני לא מעריך אותו, כפי שהוא כל כך מיהר להניח. זה שבניגוד לי הוא זוכה לבלות הרבה יותר זמן עם עצמו. יש לו את הזמן לעשות את הדברים שהוא רוצה לעשות והוא יכול לעצור ולתת לעצמו כמה TLC כשצריך כי הוא מסתמך יתר על המידה על סופרוומן.
אמהות עושות יותר מכיוון שיש לנו את הצורך הרב להבטיח שילדינו יטופלו בכל דרך אפשרית. אנחנו רוצים לתת 110% מעצמנו כי אנחנו חסרי אנוכיות כשמדובר בקטנים שלנו, גם כשהם כבר לא כל כך קטנים. כחלק חיוני מכוח העבודה, אנו שואפים להצטיין בקריירה שלנו ולהתבסס במקום העבודה, פעמים רבות מעל ומעבר בכדי להגיע ליעדים שלנו. כנשים, ארוסות או חברות, אנו רוצים לקיים יחסים בריאים, אוהבים ויציבים עם האחר המשמעותי שלנו. בתור מטפלים, אנו רוצים שיהיה לנו בית ללא רבב, נקי מטבחים ומיטות מסודרות (בהצלחה עם זה). ולסיום הכל, אנחנו רוצים חיי חברה איתם חברים תומכים שיקשיב לנו פורקן במשך שעות על כוסות יין.
אנחנו רוצים את כל זה, ועושים הכל כמיטב יכולותינו, פעמים רבות מזניחים את עצמנו תוך כדי. מציאת איזון בין שכבות החיים הרבות יכולה להיות מוחצת, מסובכת ובכלל מתישה באכזריות בכנות. אז כן, אנחנו סופר-נשים. לא כותרת שנועדה לערער אף אחד אחר בחיינו, אלא כותרת בהכרה מלאה בכל מה שאנחנו עושים. הכוחות העל טבעיים שמגיעים עם להיות אמא.
שמנים אתריים לזיהום שמרים
שתף עם החברים שלך: