כשחרדתך הופכת אותך לאמא זועמת

קמירה / שוטרסטוק

הבוקר הקדשתי כמה דקות לפתיחת חבילה להוצאת חפיסת סבון מהקופסה למקלחת שלי. הרגשתי את לחץ הדם שלי עולה כשחשבתי לעצמי, מדוע אף אחד אחר לא יכול לראות שאנחנו צריכים חתיכת סבון חדשה? מדוע העטיפה הזו כל כך מגוחכת? אין לי זמן להתעסק עם חתיכת סבון פריקית שקשה מדי לפתוח.

זה היה מוט סבון, אבל זה הרגיש כמו משקל העולם לפתוח את החבילה הארורה ההיא. הייתי עצבני. הרגשתי את הכעס עולה בתוכי. וזו רק דוגמא זעירה למה שהחרדה שלי עושה לי ביום יום.

שכר מטפלת פשוט

מאז שהפכתי לאם, זה היה מאבק מתמשך להילחם בכעס שאני מרגיש סביב האימהות והאחריות הנלווית לניהול משק בית. זה לא נדיר למצוא את עצמי מתפרץ, צועק, ולפעמים, כשהדברים ממש גרועים, מסכנים את כולם סביבי.

אף אחד לא רוצה אם זועמת. ובוודאי שגם אני לא רוצה להיות אמא זועמת.

האשמה שמלווה את רגשות התסכול והכעס שלי נראית לפעמים יותר מדי לשאת. לפעמים, אני שואל אם אולי אני לא לגמרי חתוך לאימהות. לעתים קרובות אני תוהה אם ילדי יהיה טוב יותר עם מישהו שאין לו משהו אופייני כמו שילד לא מצליח למצוא את הנעל שלהם שולח אותם לספירלת תסכול שמובילה למילים זועמות, ולרגשות קוליים ובכעס. .

הלוואי שלא ראו אותי בוכה כל כך הרבה אחרי שאמרתי משהו שלא באמת התכוונתי לכעוס על דברים פשוטים כשבמציאות הם פשוט לומדים על העולם סביבם, ולא מנסים לאמלל את חיי .

הלוואי שלא אצטרך לְהִתְנַצֵל על כעסך ומתחנן על סליחה מהאנשים החשובים לי ביותר בעולם הזה.

שמות בנות עם k

מעניין איך זה להיות רגוע ורגוע ולא שהעובדה שאני צריך לבשל כל לילה שולח אותי לבלגן זועם של תיעוב עצמי ותגובה מוגזמת לכל דבר קטן.

חרדה היא לא כל מה שמתח ו התקפי חרדה . מבחינתי זה לעתים קרובות בערך להיות כל כך לחוץ מכל האחריות שלי שאני לא יכול לראות ישר, והתוצאה היא מילים קרות, כועסות, מרירות והרבה אני-מצטער .

כשאני בלהט הרגע, זה מרגיש בלתי אפשרי לשלוט. המילים הזועמות יוצאות מהר יותר ממה שאני מצליחה לתפוס אותן. זה בגלל שהמוח שלי פועל על overdrive, כל הזמן עובר ברשימת מטלות של דברים שאמהות דורשת ממני פשוט לעמוד בקצב. הדבר הקטן ביותר מביא אותי לדרך.

אדם כועס וחרד מתעורר לעיתים קרובות בשעה 4 לפנות בוקר עם רשימת ביקורת שעוברת בראשם כשהם צריכים לישון, מה שמשאיר אותם מרגישים מותשים ומוצפים מיום אמא שלם שעומד לפנינו. עייפות משגעת אותי, ואני חוששת שאני מבלה את כל יומי מבואס בעולם ללא סיבה אמיתית פרט לחרדה שלי.

בילדותי גרתי בבית שלעתים קרובות הותיר אותי בתחושת אי נוחות ובקצה. זה הדבר האחרון שאני רוצה לילדים שלי. אני רוצה שיידעו שאמא שלהם היא מקום נחיתה, ושאני מבינה, ושקערת דגנים שנשפכה לא תגרום לי להתפרץ. הלב שלי נשבר כשאני רואה את הילדים שלי מסתכלים אליי, מתחננים אלי לא לעוף מהידית כשהם עושים טעות קטנה. זה קורע לב לראות אותם מודאגים מכעסי.

זה שובר לב אפילו צריך להכיר בכך שזו מציאות בבית שלנו.

אני רוצה שמשפחתי תדע כמה אני אוהבת אותם. אני רוצה שיידעו שכשאני מתנהג כמו טמבל מוחלט, זה לא בגלל שאני כועס עליהם. למעשה, לפעמים מה שאני הכי זקוק לרגעים האלה של כעס זה חמלה, חיבוק או מילים טובות. ולמזלי, הילדים שלי טובים בסלחנות.

הלוואי שיכולתי להסביר שאני כל כך רוצה לתת להם את העולם - ועובדה זו בלבד גורמת לי להיות לחוצה, חרדה ומוצפת. לילדים הקטנים האלה שלי מגיע הטוב ביותר. מגיע להם אמא שלא כועסת על חלב שנשפך, שלא זקוקה לטיפול ותרופות כדי לעבור יום טיפוסי עם פעוט.

שמות גורלים ייחודיים

אבל דבר אחד הבנתי הוא שכשאתה בקצה הכעס המודאג, קשה לעשות את מה שהכי נחוץ לרוב. אם אתה אוהב אדם כועס וחרד, לעתים קרובות אתה מוצא את עצמך נסוג כשהוא כועס או נמנע מהם לחלוטין. ואני לא יכול לומר שאני מאשים את האנשים בחיי כשהם עושים זאת. גם לא הייתי רוצה להיות בצד המקבל.

מה שאני באמת רוצה שאנשים יידעו זה שמאחורי הכעס, יש גם הרבה עצב. עצב על כך שלא הצלחתי לשלוט בזה, על הפגיעה במי שאני הכי רוצה לפגוע בו. אני באמת לא מנסה להיות מטומטם למרות שזה נראה כרגע.

ועם העצב, מגיע הרצון העמוק לתקן את זה, למרות שלפעמים אנחנו לא מרגישים שאנחנו יכולים.

אבל אני עושה את כל הדברים הנכונים כדי לנסות לעלות על הכעס שלי, ויש ימים טובים יותר מאחרים. אני משתמש בכלים שלמדתי בטיפול, ואני לוקח תרופות שמורידות חלק מהקצה. אני מנסה להיות יותר א כן הורה , ושחרר הרבה דברים שמעוררים את החרדה שלי.

למדתי לחבק אומר שאני מצטער, ולהכיר שיש הרבה שלווה בבעלות על האמת שלך. והאמת שלי היא שהחרדה שלי גורמת לי לכעוס ולקצר מזג על האנשים שאני הכי אוהב. ואני בר מזל מספיק שהם מוכנים לסלוח לי שוב ושוב. אני רק מקווה שאוכל ללמוד לסלוח גם לעצמי.

שתף עם החברים שלך: