איך זה כשמישהו שאתה אוהב חולה בסרטן סופני

Tharakorn / Getty

איך זה כשמישהו שאתה אוהב חולה בסרטן סופני?

זה נפש אחת גדולה.

הכאב המייסר האיטי של האבל הצפוי יכול להתרסק בנפשו של האדם ולשחוק אותך כמו גלים המכשילים סלעים בחול. צער צפוי הוא הגנב שגונב שמחה מההווה. קשה לנער את הגנב הזה. רגעים שמחים לכאורה עוברים בחוסר רצון וללא אזהרה לבלגן מריר של רגשות.

אתה רוצה לבלות כל יום בחיים לכל רגע. אבל במקום זאת, אתה מבלה את מרבית הימים כשהוא נתון בפחד, בבהלה, בחוסר אונים ובכל הרגשות שביניהם. להישאר אסיר תודה על מה שיש לך עוזר. אבל זה לא מוריד את העובדה שאתה חוצה את הלא נודע ועומד להתקדם לעבר מקום שאתה לא רוצה להיות בו. הכמיהה לעוד מאותם רגעים, לזמן, היא עזה ולא מתפשרת.

אני מומחה לחיי ילדים. התפקיד שלי הוא לעזור למשפחות אחרות באמצעות טראומה ואובדן. ישבתי מול מאות הורים ואחים ועזרתי להעביר חדשות רעות. אני מתאמנת לעשות עידוד ועזרה למשפחות למצוא שלום. אבל זה לא מקל על המציאות שלי.

במובנים מסוימים זה מקשה מכיוון שאני יודע למה לצפות. אני יודע שעדיין לא הגיע לעומק הכאב שלי. העניין הוא שממש קשה לחיות כשאתה גוסס. זה נכון לגבי המטפל כמו לגבי המטופל. כי באמת לחיות ברגע מחייב אותך להכיר בכך שאולי לא יהיה עוד רגע ושאתה לא יכול להחזיר את הזמן הזה.

אבל זה לחץ רב לסחוט את היופי מכל רגע בו כל מה שאהובך רוצה הוא שהדברים יישארו תקינים ולהעמיד פנים שהדבר המזוין הזה שהוא סרטן לא קיים. אבל זה כן. ואין להסתיר את זה כשאתה רוצה לתכנן תוכניות, אבל אתה לא יכול לחזות איך יקירך ירגיש באותו יום.

ביום טוב אתה רוצה לצלם לירח ולחיות אותו. ביום רע הדברים הקטנים ביותר הופכים לכאורה לבלתי אפשריים. ואז מגיעה הנזיפה הנפשית מדוע הקדמנו את עצמנו כל כך. היינו צריכים לדעת שהכל יכול להשתנות בגרוש. אנחנו בועטים בעצמנו על תכנון רחוק מדי מראש.

אבל איך אנחנו לא יכולים כשאנחנו צריכים דברים לצפות להם? אנו זקוקים למוצב המטרה הזה להיות גבוה ככל האפשר, כי אלה הרגעים שממשיכים אותנו להמשיך. אלה הזיכרונות אליהם אנו חושקים ומשתוקקים. אנו מסתכנים באכזבה מוחלטת בגלל הסיכוי להחלפה קצרה מהמציאות.

תארו לעצמכם את כל הדברים שאנחנו רוצים לעשות בחיים פתאום צריך לדחוף אותם אל ציר זמן מואץ. עכשיו או לעולם לא.

יש אנשים שרומנטיים את הרעיון לחיות לרגע, אבל אין בו שום דבר רומנטי כשאתה בן 37 ​​עם סרטן שד גרורתי ואין לך ברירה אחרת. אני רוצה לתת לאחותי את העולם. אני רוצה לדחוס חיים שלמים של זיכרונות לחודשים. אבל המגבלות של אחריות ומציאות בכל יום הופכות את זה לקרב בעלייה. זה לא אומר שאפסיק לנסות. אבל זה אומר שיש גבולות. וזה רק אחד מהתסכולים העיקריים הרבים של חיים בזמן שאול.

אחרת היא האשמה. זה מרגיש אנוכי לקחת את הטיולים האלה יחד ולאגור את כל הזיכרונות האלה כשגם לבני משפחה אחרים מגיע הפעם. אבל אני לא יכול לתכנן את כולם. הלחץ להעמיד פנים שהיא מרגישה טוב כשלא היא מתיש. אני מנסה להבהיר לאחותי שאיתי היא לא צריכה להעמיד פנים. היא עדיין עושה זאת מתוך העקשנות שלה ומנסה להגן עלי. אבל במידה פחותה.

0 3 חודשים צעצועים

אין מילים שצריך לומר כשהיא לא מרגישה טוב. אני תמיד יודע, ואני חזק מספיק להחזיק את המידע הזה. אני לא צריך דברים מצופים בסוכר כי אני יודע כבר יותר מדי מה החיה הזו עושה לגופה. דברים בציפוי סוכר מכעיס אותי. זה בסדר שהיא אומרת שהיא מרגישה כמו חרא. צריך להכיר בזה. צריך לאפשר לה לחיות בכנות ולהגיד את מה שכולנו חושבים. זה פשוט מבאס.

לעתים קרובות אנשים מתייחסים אליו סרטן גרורתי כמטס. אבל מטס נשמע חמוד ומתוק. גרורתי הוא הכל חוץ מזה. זו חיה פחדנית מזוינת שתהיה בלתי נראית אלמלא הגידול הענק. אני רוצה להיאבק בזה מאחותי. חנקו אותו לקרקע. אבל אני לא יכול. אני כל הזמן חוזר לאותה מחשבה מדוע היא לא יכולה פשוט לקחת חצי מהכבד שלי? כמו זנב לטאה, הכבד אמור להתחדש. אני יודע שזה לא כל כך קל, אבל הלוואי שזה היה פשוט כמו שאני פשוט נותן חלק מהגוף שלי כדי לשפר את שלה.

חיפשתי בגוגל מאמר אחר מאמר שניסיתי נואשות למצוא תרופה לא ברורה שאולי לא שמעה עליה הרופאה. שעות שנבדקו לסרטון הפייסבוק היחיד של המחקר עם תאים סרטניים שהתכווצו בשעות! קניתי את כל התה והפטריות היקרות שאני יכול למצוא באינטרנט. אתה יודע שאתה נואש כשיש לך שקית של 50 $ פטריות מיובשות בעגלת אמזון שלך.

לעת עתה, אני יודע שאחותי תתכנס כמו תמיד ותעמוד למחרת באומץ שאינו עולמי ולרוב נראה רק בסרטים. מעשי חסד אקראיים של חברים וזרים ימשיכו להפתיע אותנו ולהשאיר אותנו צפים כשהיא נלחמת לנווט את הבלתי נתפס. והוודאות הכמעט יומיומית של האבסורד תצחיק אותנו. אנשים שאומרים את הדבר הלא נכון לחלוטין. קומדיה של טעויות בביטוח, סריקות, שטף ניירת נכות, רשומות רפואיות וספקטרום רחב של אנשים בעלי כוונות טובות להשלים חורים.

זה היה כמעט מצחיק אם זה לא היה כל כך עצוב.

שתף עם החברים שלך: