celebs-networth.com

אישה, בעל, משפחה, מעמד, ויקיפדיה

שנות החמישים נשאבו בדרכים רבות, אך הדרך בה הם עשו גן ילדים היא # יעדים

חינוך
גן ילדים בשנות החמישים

חוליגנים מאושרים / פייסבוק

אין שום סיכוי שבאמת הייתי רוצה לחזור בזמן ולגדל את משפחתי בשנות החמישים. רק המחשבה על התפקיד הכפוף שנשים ואמהות היו אמורות למלא אז גורמת לי לחלות בבטן. אני גם די מחפשת זכויות אזרח לכולם, ולא הייתי רוצה לחיות בתקופה בה עדיין לא הייתה זכותה של אישה לבחור, או כשלא היו זכויות של LQBTQ +.

שמות בתולת ים של דיסני

לא תודה .

עם זאת, ישנם כמה דברים שאולי היו מעט טובים יותר בשנות ה -50. יכול להיות שהיה נחמד לקבל את אוֹפְּצִיָה לחיות בנוחות על הכנסה אחת, ולא אכפת לי מחיים שבהם אוכל לשלוח את ילדי מחוץ לשכונה לשחק בלי לחשוש ש- CPS יקראו לי.

מתברר כי באופן שבו החינוך המוקדם עבד בשנות ה -50 היו אולי גם כמה הטבות מדהימות. בדוק את גיליון הציפיות של גן הילדים משנת 1954, המשותף בעמוד הפייסבוק של Happy Hooligan:

על פי המראה שלו, שיעור הגנים של מרגרט ברמר היה שונה בהרבה ממה שהגן כיום. מבחינה אקדמית הדברים שהילדים צפויים לשלוט בהם היו די בסיסיים, כמו זיהוי צבעים, היכולת לקרוא ולכתוב את שמם הפרטי, לדעת את כתובתם, לדעת את ימי השבוע ולספור בקול רם. (למרות שזה הוא סימן ההיכר האולטימטיבי של הפטריארכיה של שנות החמישים שהילדים צפויים לדעת את שמו הפרטי של אביהם, ולא את שם אמם. אבל כבר ידענו ששנות ה -50 בעיקר נשאבו מהעניין הזה).

השווה את כל זה לגן של ימינו. לפי מחקר על ידי איגוד המחקר החינוכי האמריקני בשם האם גן הילדים הוא כיתה א 'החדשה? רוב המורים כיום מאמינים שילדים צריכים לדעת את האלף-בית וכיצד להשתמש בעיפרון לפני הם נכנסים לגן (שימו לב שבגיליון הציפיות הזה לגן הילדים משנות ה -50, האלפבית לא היה אמור להיות מלמד אפילו בהכרח בְּמַהֲלָך שנת הגן!).

לא זו בלבד, אלא ש -80% מהמורים כיום מאמינים שגם ילד צריך לעזוב את הגן בידיעה לקרוא. בטח ניחשתם שמשהו כזה היה המקרה, אבל זה עדיין די מזעזע לראות את הנתונים הסטטיסטיים בפועל על זה, נכון? אני חושב שזה בטוח לומר שכישורים אקדמיים ברמה גבוהה יותר כמו אלה אפילו לא היו ברדאר של רוב התלמידים ומוריהם בשנות ה -50.

אפילו הייתי מעז לנחש שרוב הגננות בשנות החמישים היו חושבות שהרעיון ללמד קריאה ומתמטיקה לבני 5 שזה עתה מלאו הוא אבסורדי למדי .

הגן השתנה בצורה משמעותית למדי, במיוחד ב -20 השנים האחרונות. מאז שנת 1998, זמן הבילוי במתמטיקה וקריאה בכיתות בגן גדל באופן דרמטי, כך עולה ממחקר של האגודה האמריקאית לחקר החינוך. וכפי שאתה יכול לדמיין, התמקדות זו באקדמאים הרחיקה זמן יקר מכל כך הרבה פעילויות חיוניות אחרות שבעבר היו הנורמה.

אם תסתכל שוב בטבלת הצפי לגן הילדים משנות החמישים, תראה שהרוב המכריע של הפעילויות שהילדים צפויים לעשות מתרכזות ביצירתיות ומשחק חופשי. מוסיקה, משחק עם חימר, בישול, תפירה, משחק בחוץ ואפילו דילוג היו דרישות בגן הזה. הילדים גם ציפו שילמדו איך לקשור את הנעליים שלהם, לשתף את בני גילם, להיות אדיבים ולפתח נימוסים.

בעיקרון, הכללים מתמקדים ילדים שהם ילדים , ומתחילים את המסע להתפתחות לאזרחים הגונים, בעלי מעמד. האמת, מה עוד נוכל לצפות מחדר מלא בילדים בני 5?

אל תתחיל אותי אפילו בדרכים בהן החינוך המוקדם של ימינו פועל כדי להחניק את רוחם החופשית של ילדים צעירים. רק תסתכל על הסטטיסטיקה המדכאת האלה של האגודה האמריקאית לחקר החינוך:

בין השנים 1998-2010, מספר המורים המדווחים על הוראת מוסיקה יומית ירד ב -18 נקודות אחוז וההוראה היומית באמנות ירד ב -16 נקודות אחוז. ברוח דומה, מספר המורים שבזבזו לפחות שעה ביום בפעילויות שנבחרו על ידי הילד והסיכוי שבכיתות יש אזורי גילוי או משחק, כמו שולחן חול, אזור מדע או אזור אמנות, צנח ב -14 אחוזים נקודות ומעל 20 נקודות אחוז בהתאמה.

והדבר העצוב והמתסכל ביותר בכל זה הוא שאנחנו יודעים שלתת לילדים שלנו הרבה זמן בחוץ, והזדמנות לשחרר את האנרגיות היצירתיות שלהם, בעצם עוזר להם מבחינה לימודית ומקטין את הסבירות לבעיות התנהגות בכיתה.

דוח איגוד המחקר האמריקני לחינוך מצביע על כך שחלק גדול מהמעבר לאקדמאים קשור להתמקדות חדשה בבדיקות סטנדרטיות, אפילו בגילאים המוקדמים ביותר, כאשר הגננות נוטות יותר מבעבר לדווח כי תלמידיהן מקבלים מבחנים סטנדרטיים מדי חודש.

מבחנים סטנדרטיים חודשיים לגני ילדים. בֶּאֱמֶת? זה המקום בו אנו נמצאים?

זה מייאש, בלשון המעטה. וכאמא ששולחת את הילד הצעיר שלה לגן תוך כמה שבועות בלבד, העצבים שלי כבר מרוטים עומדים להתפשט רק לחשוב על דברים כאלה.

אבל הנה בטנה הכסופה. ואני מבטיח, יש אחד. מניסיוני, למרות שיש בימינו לחץ רב על המורים ללמד למבחן ולהגביל את הפעילויות היצירתיות וחינמיות יותר לכל, רוב המורים לַעֲשׂוֹת זכרו שילדים הם רק ילדים והמשיכו למצוא דרכים לתת לתלמידים שלהם זמן ומרחב להיות עצמם.

שמות הגברים החזקים ביותר

רוב המורים למעשה לא אוהבים את השינויים הללו ופועלים במרץ כדי ללמד את הדרך שהם חושבים שהכי מועילה לתלמידים שלהם. לא זו בלבד, אלא שגם הורים ברחבי הלוח מתבאסים לעזאזל על המבחנים מחוץ לשליטה והסטנדרטים האקדמיים ומשמיעים את קולם על כך.

תקוותי היא כי הגאות והשפל יתחילו להסתובב, במיוחד לאור העובדה שמחקר מוכיח שלדחיפת אקדמאים מוקדם מדי יש השפעות שליליות על ילדים. במקומות כמו פינלנד, למשל, בהם אקדמאים כלל לא נלחצים בשנים הראשונות, הילדים מסתדרים בצורה נהדרת בטווח הארוך, הן בלימודים והן בחברה.

הנה מקווה שהדברים יתחילו להשתנות בקרוב, נכון? בינתיים, אנחנו לא צריכים להרפות מהדעתנו. ברצינות, יש בידינו ההורים לבצע שינויים אמיתיים במערכת החינוך שלנו. ובעיקר, עלינו לזכור להודות למורי ילדינו על שעשו את הארב ביותר כדי להפוך את בית הספר למקום המהנה והמטפח שלעתים קרובות הוא ממשיך להיות למרות המחסומים שעומדים בפני כמעט כל מי שעובד בחינוך בימינו. המורים כיום הם הגיבורים האמיתיים ומגיעים להם כל התודות והתמיכה שהם יכולים לקבל.

שתף עם החברים שלך: